הורות וילדים

פרמידת הצרכים של מאסלו העמידה את תחושת השייכות כצורך חשוב ועיקרי בחיי האדם. גם מקללנד ומאריי הוכיחו במחקריהם שהצורך בהשתייכות נחשב לצורך בסיסי, אנושי ולמניע עיקרי בפעולה.

לפי אדלר, אצל ילדים הצורך הזה מתפתח מינקות. הילד אומנם ״שייך״ למשפחה מעצם היוולדו בה, אבל זה לא מבטיח בהכרח שהוא גם ״ירגיש שייך״. הילד יחפש כל הזמן ליצור את הקשר עם ההורים ואנו, ההורים, יוצרים שפה ממנה הילד לומד איך כדאי לו להתנהג כדי שנאהב אותו, כדי שנשים לב אליו, כדי שיחוש בעל ערך. הילד יחפש קשר שישדר לו את ההרגשה שהוא קיים ורצוי. מה שמביא לילד “הכי הרבה אמא”-  זו הצלחה. הילד אינו מבחין בין התנהגויות חיוביות לשליליות. בשבילו הכל חיובי כי שמים לב אליו. אין לילד טוב או רע - יש לילד תוצאה: שייכות.

אז איך אפשר לפתח אצל הילד תחושת שייכות?
א- אהוב: הכוונה היא שהילד ירגיש שאוהבים אותו ללא תנאים.
נ- נחוץ: הכוונה שהילד ירגיש שזקוקים לו, שהוא תורם, שצריך אותו, שירגישו בחסרונו אם יעדר.
י- יכול: הכוונה היא שהילד ירגיש תחושת מסוגלות, יש לו את היכולות והכוחות להתמודד עם אתגרים.

אין לנו באמת שליטה על התחושות של אף אחד מלבד עצמנו (וגם זה מורכב), אבל אנחנו כן יכולים לייצר את התנאים שיעלו את הסיכויים לתחושת שייכות טובה של הילד שלנו.
באימון נרכוש כלים ומיומנויות פשוטות ויומיומיות שיחזקו את הקשר ההורי ובד בבד יעצימו את תחושת השייכות.