לחיות בהודיה

הפרשה שנקראת תמיד שתי שבתות לפני חג ראש השנה היא פרשת ״כי תבוא״.

פרשת כי-תבוא פותחת בשתי מצוות הנהוגות רק בארץ ישראל. המצווה ראשונה היא הבאת הביכורים (הפירות הראשונים) למקדש וזאת על מנת להודות על כל הטוב שיש לנו ושבזכות ה׳ שנתן לנו את ארץ ישראל אנו זוכים ליהנות מפרותיה.

המצווה השניה, היא לתת בכל שנה שלישית מעשר (עשירית) מן היבול ללוי (בני שבט לוי), לגר, ליתום ולאלמנה כחלק מהחשיבות שלנו לראות גם את האחר.

הפסוק המסכם את המצוות אומר: וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.

כשהתחלתי לחקור את נושא האושר ולמצוא את השיטה/ הדרך/ הדבר הזה שגורם ללב שלי להתרחב, לפעום ולהתמלא מצאתי שזה פשוט - להכיר תודה.

ברגע שתכניסו את תירגול הכרת התודה לשגרת חייכם תבינו כמה היא חשובה וגורמת לנו לשינוי מהותי בחיים. היא עוזרת לנו לשנות את נקודת המבט על סיטואציות סביבנו והיא עוזרת לנו להרגיש חיוביים, שמחים ומאושרים. וכשאנחנו פתאום מסתכלים ורואים כמה אושר כבר יש לנו באמתחתנו, אנחנו נפסיק לחפש משהו חיצוני מבחוץ שיגרום לנו לאושר.

אנחנו כל כך עסוקים ביום יום שלנו בעבודה, משפחה, לימודים, ילדים (והרבה מהילדים בחודשיים האחרונים), ולא תמיד זוכרים להודות על כל מה שיש לנו ולשמוח על כל מה שיש לנו.

והדברים הטובים שקורים לנו ביום- יום זוכים להתעלמות מוחלטת. אבל מה אנחנו כן זוכרים? את כל מה שלא קרה, את כל מה שרצינו ולא השגנו, את ההיא שלא אמרה לנו שלום בבוקר, והגיסה שעשתה לנו פרצוף בארוחת ערב, ואת ההוא שחתך אותנו בכביש.

אז מה עושה הכרת תודה? היא דורשת מאיתנו להפסיק לקחת דברים כמובן מאליו ולחקור קצת, לנשום שנייה ולמצוא נקודות אור קטנות גם כשיש חושך. למצוא את החיוביות בכל דבר ולכתוב את הכל במחברת כדי שלא נשכח ( אפשר לקרוא כאן יותר על הכרת תודה: https://www.nlpcoacher.co.il/post/תודה-על-מה-שיש-לי).

כי כשכל הדברים הטובים בחיינו כתובים לנו בפשטות מול העיניים, אנחנו פתאום נראה, נעריך ונכיר תודה על עצם קיומם בחיינו, כמו בריאות, זוגיות, משפחה, הישגים מקצועיים, אירועים והאנשים הטובים שבחיינו. בכל יום ישנם דברים שנוכל להודות עליהם בין אם הם חדשים בחיינו או לא. אלו יכולים להיות אף הדברים הפשוטים, הקטנים והזניחים ביותר. פעמים רבות הזניח לכאורה הוא בעל משמעות רבה במארג האושר והחיים שלנו.

זה הזמן להתחיל להודות על הערכים שלנו, התכונות הטובות ואף הפחות טובות, על המיומנויות שרכשנו, על מה שאנחנו מחבבים במראה שלנו, על ההצלחות הקטנות שקטפנו בדרך – ואפילו על הכישלונות שחישלו אותנו, לימדו אותנו ועזרו לנו לצמוח. זה הזמן להתחיל להגיד תודה לעצמנו ולאהוב את עצמנו יותר. כך גם נהיה שמחים ומאושרים יותר.

ובפרשה הזו בשבת, אנחנו נקראים להכיר תודה למי שצריך ולשמוח בכל הטוב ולזכור שהכרת התודה היא המשאב הכי יקר שיש לנו. היהדות כל הזמן מזכירה לנו את חשיבות הכרת התודה והידועות שבהן היא תפילת “מודה אני”, בה המתפלל מכיר תודה על כך שהוא התעורר בוקר נוסף. הפתגם הידוע שמקורו במשנה, “איזהו עשיר? השמח בחלקו”, נוגע בדיוק בבחירה להכיר תודה על הקיים במקום להצטער על מה שלא.

ברגעים מאתגרים ושהמציאות קצת מכבידה, זה לא פשוט למצוא את המרחב הפנימי ולהתחבר לתדר של אבל על ידי תרגול יומיומי, זה הולך ונהיה קל יותר, ומתגמל אותנו מאוד בכל תחומי החיים.

אז לכו להודות