פחדים וחרדות

החיים מפגישים את כולנו עם חוויות בלתי צפויות, או לא רצויות.
למרות שאנחנו ממש רוצים להרגיש שאנחנו קובעים ומכוונים את המציאות, החיים מראים לנו מעת לעת שלא הכל נמצא בשליטה שלנו ועלינו להתמודד גם עם מצבים שלא תכננו או בחרנו.
מצבים אלה בעלי פוטנציאל לעורר מגוון של הפרעות רגשיות, בהן הפרעות חרדה.
מחקרים הראו שכולנו נחווה לפחות פעם אחת בחיים התקף חרדה.

חרדה היא תגובה טבעית של הגוף למצב שאותו אנו מפרשים כמאיים וקטסטרופלי. כלומר, חרדה היא תגובה קיצונית לאיום. בעוד שפחד מופיע כתגובה לאיום מוחשי, חרדה עולה מאיום שאינו מוחשי, אלא רק מתפרש ככזה.

לחרדה יש שלושה מרכיבים: רגשי, מחשבתי והתנהגותי.

המרכיב הרגשי - בעיקר פחד! של תחושה כי עלינו לברוח, למרות שלפעמים אפילו לא יודעים לאן ואיך. כל הגוף מרמז שהרגשות מציפים, שהפחד חריף, ואז מופיעה גם תחושת חוסר האונים, הצורך בשליטה מנסה לפצות על זה, אך ללא הצלחה.
(כשתחושת היעדר השליטה נמשכת, היא עלולה לעיתים להתפתח לאדישות ולדיכאון).

המרכיב המחשבתי - דאגות! מחשבות שהכל הולך להיות רע ושחור, שדבר נוראי עומד לקרות וכנראה גם יקרה. המחשבות מציפות ולא נותנות מנוח, לעיתים במהלך היום, לפעמים בהתקפים ולפעמים לפני השינה. המחשבות יכולות להציף, כמו בזמן התקף חרדה, כאשר אנו בטוחים כי נמות או נלקה בליבנו, או ללוות אותנו במהלך היום ברמה נמוכה, אך מציקה.

המרכיב הגופני - הסימנים הגופניים של חרדה רבים ומגוונים והנפוצים בהם: כאבי שרירים, כאבי בטן, ראש וגב, שלשולים, דפיקות לב, לחץ בחזה ובבטן, זרמים בידיים וברגליים, הזעה, רעד, סחרחורות ותחושת עילפון. התחושות הגופניות קשות לשליטה ויכולות להופיע ללא סיבה.

החוויה היא מאוד לא נעימה, ורוב האנשים שלא מבינים מה קורה לגוף שלהם, מפרשים את התגובות הפיזיולוגיות האלו כסכנה בפני עצמה. 
זה מתבטא במחשבות קטסטרופליות חדשות כמו "אני הולך להתעלף/להשתגע", "מה קורה לי?", "זה חזק ממני ואין לי שליטה על זה" ״אני בחיים לא אצא מזה״ ״כאילו שמשהו משתלט עליי״.
המחשבות האלו כמובן לא תורמות ואף מזיקות. למעשה, הן ממשיכות להעביר למוח שלנו את המסר שמשהו מסוכן קורה, ולכן ממשיכה האמיגדלה להפריש עוד אדרנלין, וכך נוצר מעגל החרדה ( האמיגדלה הוא החלק הקדום במוח- שאחראי על ההישרדות. בחיי היום יום אנחנו פועלים מהחלק השני במוח שלנו- הקורטקס שאחראי על תהליכי חשיבה, הבנה והגיון. אך ברגע שיש סיטואציה מסוכנת, הוא כבה והאמיגדלה נכנסת לפעולה) 

הספרות המקצועית מדברת על כ-40-30 דקות לכל היותר שבהן הגוף יכול להיות בהתקף חרדה אחד אבל לרוב, מדובר בכמה דקות בודדות (בהנחה שאנחנו לא ממשיכים להזין את המחשבות שלנו בתכנים קטסטרופליים).

האדם החרד ינסה ככל הניתן להימנע מסיטואציות שבהן הוא עלול לפגוש שוב את החרדה, וינסה לפתח או להגביר את תחושת השליטה שלו בהן. זה יכול להתבטא בהימנעות מהגעה למקומות שבהם חווה חרדה בעבר, או לחילופין לצאת מהבית עם תיק מלא בעזרה ראשונה. זה יכול להתבטא בהימנעות מסיטואציות חברתיות, הימנעות מצפיה בחדשות או סדרות מתח ועוד.

החרדה מעצימה בעיקר את חוויית חוסר השליטה שלנו, וככל שננסה להילחם בה ולהשיג שליטה, היא רק תנהל אותנו יותר. יש כאן פרדוקס מסוים: כדי לחזק את השליטה שלנו ולהימנע מחרדות, עלינו להסכים לשחרר שליטה ולקבל את מה שיבוא. ההתנגדות והמאבק שלנו בחרדה הם הקרקע הכי פורייה בשבילה לצמוח. 

למרבה הצער, רבים עדיין תופסים את החרדה כבעיה או כמחלה נפשית ומתביישים בה. הם חושבים שמשהו לא בסדר איתם ומפרשים אותה כחולשה. זה בהחלט מובן, שכן החוויה של חוסר השליטה היא אכן לא נעימה ויכולה להפחיד. אבל חשוב להבין: חרדה היא נורמלית, היא לא על הרצף של מחלות נפשיות, ולא תאמינו כמה אנשים חווים אותה, במיוחד בעולם כה הישגי ותחרותי כמו שלנו.

הבושה מהחרדה והסתרתה מכניסות אותנו למעגל קסמים, שרק מגביר את תחושת השונות והחוויה שמשהו לא בסדר איתנו. המחשבה שאני מתמודד עם משהו שאחרים לא יכולים להבין, מגבירה את תחושת הניכור והופכת את החרדה לסוד פרטי שלי. העמדה הזו רק מחזקת את התחושה שמשהו גדול, חסר שליטה ולא בסדר קורה איתי. אנשים נוטים לא לשתף את הסביבה שלהם, חברים, קולגות בעבודה ואפילו את בני הזוג במה שהם חווים, מה שמעצים את המצוקה.

לכן, חשוב ללמוד לנהל את החרדה שלנו במקום שהיא תנהל אותנו. וכן, גם אדם שחווה חרדה יכול, בעזרת תהליך נכון, להמשיך את חייו בלעדיה.
אז אם יש פער בין האופן שבו אתם חיים לבין האופן שבו הייתם רוצים לחיות, והפער הזה נגרם בעקבות חוויה של פחד או חרדה ואתם מרגישים שזה פוגע לכם באיכות החיים, אני מזמינה אתכם ליצור איתי קשר ובתהליך קצר וממוקד להגיד להתראות לחרדה ושלום לתחושת מסוגלות חזקה וביטחון פנימי עמוק.